פירושים על שיר השירים 1:10: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים. שׁוּרוֹת נִזְמֵי אֹזֶן וּמִצְחַת זָהָב:

נאוו לחייך בתורים. [אלו משה ואהרן], דכשם שלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור ^קלבר"ל לדבר אל בני ישראל תורה ומצות. ובאהרן י"ל עוד הכונה שנברא לדבר אל פרעה כמש"כ בתורה ואהרן אחיך יהיה נביאך – ות"א מתורגמנך. , בתורים – בשני תארים, שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה ^קלגר"ל וזה שהוא שמח לבו טוב עליו, וכשלבו טוב הוי תוארו טוב. והא דשמחו זה בזה, הנה משה שמח בגדולתו של אהרן פשוט הוא דבודאי לא קינא בגדולתו שהרי הוא היה גדול ממנו, ובמדרש סמך בזה עוד על איזה פסוק, ואהרן ששמח בגדולתו של משה מפורש בתורה (פ' שמות) וראך ושמח בלבו. .
(שם)

נאוו וגו'. לפי הדוגמא הוא כשם שהכל' מקשטת עצמ' בנזמי אוזן ובחרוזי מרגליות כך הם הקישוטין שקשטו ישראל עצמן בנעשה ונשמע ומכנה הקישוט של נשמע בשם תורי' דהיינו נזמי אוזן כמו שפרש"י והקישוט של נעשה בשם חרוזים כי על מצות מעשיות קיבלו הישראל ערבות זה בעד זה ונחרזו כולם ונעשו כאיש אחד לכך ממשיל אותו לחרוזים: